<h1>שו"ת הרשב"א ח"ג סימן רט"ז</h1>
<h2>דף מח.</h2>
לארידאה שאלת במעשה שבאה לידכם בסרכה היוצאה מן האומה לדופן ובדופן היה בו צלע שנשברה ונחלמה ונדבקה הסרכה במקום השבר שנחלם, ואמרתם דכיון שנחלם השבר אין כאן מכה, ואמרת שכבר [נ]שאלתי ואמרתי שלא נראה להקל, דאפשר דלאחר שנחלמה הצלע ונרפא השבר יצאה סירכה זו מן האומא, ועכשיו בא אחד ואמר שבמקומו נהגו בו היתר, ואתה השבות לו שא"כ לימא (בההיא) [בדהוה] מכה בדופן, ומדקאמר בדאיכא מכה משמע שיש בו עכשיו מכה בדופן. תשובה כבר ראיתם שאני לא רציתי להקל בזה, ועדיין במקומי עומד שלא להקל, וגם אתם יפה אמרתם. ועוד אני מוסיף טעם בזה, שלא התירו בדאיכא מכה בדופן אלא מפני שאם תתפרק ממקום המכה שהוא רך תתפרק, אבל עכשיו שנחלמה הצלע והסירכה דבוקה שם יפה אם תתפרק יותר קרוב שתתפרק מצד הריאה שהיא יותר רכה. וכל שכן אם הסירכה דחה ויוצא[ה] קצת חוץ ממקום השבר, שזה אפילו במקום מכה טריה אסור.
